Representing the Holocaust : in honour of Bryan Burns / editor, Sue Vice
Title: Representing the Holocaust : in honour of Bryan Burns
Editor: Sue Vice
Publisher: London, Portland, OR : Vallentine Mitchell, 2003
Check it out: D804.3 .R474 2003
From the Publisher: This collection of essays by leading and new British scholars focuses on central issues in Holocaust studies. The topics discussed here include the history and work of the Research Centre for German and Austrian Exile Studies in London; controversies over Holocaust Museums, Holocaust Remembrance Day, and ‘the Holocaust industry’; a biography of the Scottish-Jewish playwright C.P. Taylor, whose best-known play, Good, is about Nazism; the representation of the Holocaust in diary, testimony, film and poetry; Primo Levi’s work; and the scandal of Binjamin Wilkomirski’s inauthentic testimony Fragments.
About the editor: Sue Vice finished her DPhil on Malcolm Lowry´s Under the Volcano in 1988, and worked at the publishers Basil Blackwell during that time and for a year before coming to Sheffield in 1989.
More recently she has developed her enthusiasm for cinema-going into teaching film courses, and in 1993 completed an MA in Film Studies at the other university in Sheffield.
For several years she has taught a course on the films of Alfred Hitchcock, director of her “desert island” film Marnie. She has been interested in representations of the Holocaust for many years, and has developed this into teaching at undergraduate and graduate level, as well as several books on Holocaust literature and film.
Sue has been working on the drama scripts of the television playwright Jack Rosenthal, whose papers are held in Special Collections at the University Library, and her monograph on his work was published in 2009. Sue’s next project will focus on false memory and deception in literary texts, including false memoirs (such as Binjamin Wilkomirski´s Fragments and James Frey´s A Million Little Pieces) as well as fictional works representing fakery (Peter Carey´s My Life as a Fake and Nella Larsen´s Passing).
Sue Vice is currently the Head of the School of English Literature, Language and Linguistics.
(From Sue’s homepage) Research
I am influenced by the work of Mikhail Bakhtin and my research background is in the work of Malcolm Lowry. This interest has continued in my recent work and teaching, including the publication Malcolm Lowry Eighty Years On (1989).
My publications in the field of literary theory include Psychoanalytic Criticism: A Reader (1996) and Introducing Bakhtin (1997).
Being interested in representations of the Holocaust for many years, I have published a book on novels about the Holocaust, Holocaust Fiction (2000), and one on children´s perspectives, Children Writing the Holocaust (2004).
On the Web: http://www.bookdepository.com/Holocaust-Fiction-Sue-Vice/9781134666201?b=-3&t=-20#Fulldescription-20
לעצמי להתחיל מהסוף:”ככל שידוע לי פעילות כזו, אם היא קיימת, מכונה בכל סוג של משטר “חתרנות”.”זו טענה. אתה טענת אותה. הטענה הזו היא טענת “כל”: בכל משטר פעילות כזו [כזו, קרי: קיומם של "מקורות מימון רבים נוספים המגיעים ישירות או בעקיפין מאירגונים או ממשלות אשר חפצים בהסבת נזק למדינת ישראל ופירורה"] מכונה חתרנות.הטענה הזו היא סיסמא, מפני שאין שום אמת מאחוריה: אין אף מדינה שמגדירה “חתרנות” בספר חוקיה. היא נועדה לתת גושפנקא לפעילות בלתי דמוקרטית תחת התירוץ שדמוקרטיות אחרות עושות גם כן כך, שאינו אמת. לכן אמרתי, שאם יש בידך לגבות את הטענה הזו בנתונים, אנא עשה זאת; טענה שנותרת ללא ביסוס בנתונים נותרת סיסמא. היות ואין לך את הנתונים, ובכן, אכן תגובתך הראשונה הייתה סיסמאית למדי.לעניין תגובתך השניה:”אני סבור שאירגוני השמאל הקיצוני עוסקים בחתרנות משלוש סיבות: 1) הם שופכים דלק למדורת האיבה בין העמים 2) הם לא מסוגלים לקבל את הכרעת הרוב ולכן הם מזמינים כוחות חיצוניים שיכפו על הרוב את דעתם ואמיתותיהם. 3) הם מכבסים לרוצחים הפלסטינים את המצפון.”הו, מה נפלא. כמובן, זכותך המלאה לחשוב כך, אלא שבכך אין כל הצדקה לחקירת מקורות המימון של אותם ארגונים. מה הקשר בכלל בין זה לבין הביקורת שלך על עצם פעילותם? אל תגיד לי שבאת לכאן כדי להוכיח, שוב, שמי שרודף את מימון הארגונים בעצם רודף את עצם קיומם.אענה בקצרה לטענות עצמן, אף כי הן אינן מן העיקר: כאמור, אתה רשאי לחלוטין לחשוב כך, ובלבד שתכיר בזכותם של אחרים לחשוב אחרת ממך. אם כן: 1. אני מתקשה לראות כיצד ארגונים שעוסקים, בין השאר, בלסייע לאזרחים פלסטינים מעמיקים את האיבה. על פניו, זה נראה לגמרי הפוך. 2. זו סיסמא נוספת. מדוע מתנחלים החוסמים צמתים ומפעילים לחץ על יהודים אמריקאים עשירים להתנות תרומות באי פינוי יישובים כפי שראינו בעת ההתנתקות זו “קבלת הכרעת הרוב”? יש כאן עיוות מוחלט: לקבל את הכרעת הרוב אין פירושו להסכים איתה, או להפסיק לפעול לשינויה. באשר לגורמים זרים, הם פועלים את פעולתם באופן עצמאי לחלוטין, וגם זו זכותם. אם מישהו לא רוצה לקנות תוצרת מהשטחים, הוא רשאי לעשות כן. אין שום הבדל בין פעילות לובי בארצות הברית על מנת להביא תקציבים ליישובים על גב ההר, שנעשית כל הזמן, לבין פעילות לובי על מנת למנוע תקציבים כאלה, והכול בסדר גמור. 3. לרוצחים אין מצפון לכבס. אילו היה, לא היו רוצחים. “אני לא זקוק לאינטרנט בשביל להתרשם כך. זה “אם תרצו” שנוברים באינטרנט, וזה עניינם. לדעתי לא צריך אינטרנט כדי להבין כל זאת. רק מעט commom sense.” קומון סנס הוא שם יפה ל”דעה סובייקטיבית”. כמובן שעל סמך דעתך הסובייקטיבית לא ניתן אני בטוח שתסכים איתי בנושא הזה להרשיע אף אחד בחתרנות. “אני לא מכיר את הסעיפים בחוק, אני לא משפטן (תודה לאל), לטעמי קבלת תרומות מגופים שהאינטרס שלהם הוא לפגוע במדינה הוא חתרנות, ואני שמח שאני לא היחידי שסבור כך. “תחליט מה אתה טוען. נתת שלושה קריטריונים לא מנומקים למה שבעיניך הוא חתרנות, וקבעת שאין לך צורך לנמק מפני שזה coommn sense, או במילים אחרות, כי לך נראה ככה. סבבה, זכותך שייראה לך ככה. אבל עכשיו אתה איכשהו חוזר לטענה ההיא, לפיה קבלת תרומות מגופים מסויימים היא חתרנות. לא נימקת אותה אז, לא נימקת אותה עכשיו, והיא נותרת חסרת נימוק. ולא, “עוד אנשים חושבים כמוני” איננו נימוק, בטח לא כשטענותיהם של ה”עוד אנשים” האלה נשחקו כאן עד עפר באופן מסודר ו כן, כו מנומק. “איך נמדד נזק למדינה? ובכן המדדים מאוד סובייקטיבים. למשל: אני סבור שהמפגינים בבילעין מסבים נזק כבד למדינה (מסיבות שאני כמובן יכול לנמק) ואתה סבור שהמתנחלים מסבים נזק למדינה (ונימוקיך עמך). הפלא ופלא: שני אנשים שחושבים ההיפך.”נהדר. אתה מכיר בזה שהמדדים הם סובייקטיביים. ואני מניח שלא היית רוצה שכנסת שמאלנית תתחיל לחקור ארגוני ימין בתירוצים שונים כשמטרתה היחידה היא לחסל את הארגונים הללו. כדי לשמר מסגרת שבה אנשים רשאים לחשוב אחרת ממך, עליך לקבל שאין לך זכות להתחיל להשיב אותם בתירוצים קלושים על ספסל הנאשמים. מי שעבר על החוק שייחקר וייענש בדרכים המקובלות. מי שלא שימשיך להביע את דעתו ולעשות את שהוא עושה. יש חזה שם, נו דמוקרטיה. ואגב, במדינה שנתנה חנינה גורפת למתפרעי ההתנתקות אבל מכניסה לכלא מפגין שנסע לאט על אופניו, אפילו משפט צדק לא בטוח שנעשה; על אחת כמה וכמה כשמדובר בוועדה פרלמנטרית שמניחה מראש את המבוקש. “לא ברור לי למה כוונתך ב-”השמדת ישראל”. אני דיברתי על פירוק ופירור. רוצה דוגמא למי שמעוניין בפירוקה של מדינת ישראל ופירורה? בבקשה: חלק הארי של אזרחי המדינות הערביות וחלק הארי של הפלסטינים. האם ערכתי סקר בין הערבים או הפלסטינים המצדיק שאכתוב זאת בכזה ביטחון? ודאי שלא. גם הורי הוריי לא ערכו סקר כמה גרמנים בדיוק היו חפצים בדיוק בהשמדתם וכמה לא. לא היה בזה צורך, המעשים דיברו בעד עצמם.”מהם מעשיהם של אזרחי המדינות הערביות שמדברים בעד עצמם?”אגב, יש גם ישראלים שהיו מתים לראות את מדינת ישראל מתפוררת או מתפרקת או משנה זהות. בהכללה גסה, הפלסטינים, למשל, מוכנים לעשות הרבה מאוד כדי להסב נזק למדינה, לפוררה ולפרקה. זה כמעט הדבר היחיד – לדעתי – שמאחד את הפלסטינים לעם.”שוב ססמא טענה לא מנומקת ולא מוכחת. אז בוא נעשה את זה ככה: אם באת לפה כדי לומר “זו דעתי וזהו זה” נפלא. אמרת את דעתך, חזור ואמור, וקולך נשמע. מה עוד תרצה?אם באת לפה כדי לנסות לשכנע בצדקתך, הצג נימוקים לטענותיך.אם באת לפה כדי לנסות להפריך את הנאמר בפוסט, עשה זאת.אם באת לפה כדי לטעון שדעתך הסובייקטיבית היא סיבה טובה מספיק לרדוף ארגוני שמאל, אנא אזן זאת עם שיטה דמוקרטית שלמה שבה, ביום מן הימין, דעתך עלולה להיות מיעוט נרדף. היה סמוך ובטוח שאז, אני אהיה הראשון לנתר להגן על זכותך לדבר, כי ככה עושים דמוקרטיה.להגיב